<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ו</h1>
<h2>דף לז.</h2>
בית דין הם אביהם של יתומים, ואמרינן בפרק הניזקין (נ"ב א') שאין ממנין אפוטרופוס נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומין הרשות בידו, אבל מחזרין אחר בני אדם כשרים בעלי חכמה לטעון בשביל היתומין ולשמור ממונם בין קרוב בין רחוק אלא שאם היה קרוב לא ירד לקרקעותיו של קטן (ע"פ רמב"ם נחלות פ"י ה"ו ע"ש). אין בית דין נזקקין לקטן שהגדיל אם היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד להעמיד לו אפוטרופוס אא"כ צוה מורישו על כך אבל החרש והשוטה הרי הם כקטנים ומעמידים להם אפוטרופוס (ע"פ רמב"ם שם ה"ח ע"ש).
<h2>דף נב.</h2>
תניא אפוטרופין תורמין תבואה של יתומין להאכיל אבל לא להניח, דכתיב אתם ולא אפוטרופין, ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין להם ס"ת ותפילין ומזוזות ומגילה ואין פוסקין להם צדקה ואין מפדין בהם את השבויים ולא כל דבר שאין לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים. ואין האפוטרופין רשאין לדון בנכסי יתומין לחוב על מנת לזכות, כלומר אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין (שם ורש"י) על כך. אמנם יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידין להם אפוטרופוס לחוב על מנת לזכות שנאמר נשיא אחד וגו' כדאמר רב פפא בפרק שני דקידושין (מ"ב א' וע"ש בתד"ה אלא). ובירושלמי דגיטין (דף כ"ט א') גרסינן אמר רבי יוחנן בתחילה אין מעמידין אפוטרופוס ליתומין לחוב עליהם אלא לזכות להם ואם חבו חבו ומתניתין (ב"ק ל"ט א') מסייעא ליה ומעמידין להם אפוטרופוס כו'.
אין האפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ולמכור ברעה ולגאול ביפה שמא ישתדפו מה שקנו, ואין האפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות רשב"ג אומר אף לא למכור עבדים וליקח שדות שמא ישתדפו. ומסקינן בדברי רבי יהושע בן לוי שמוכרין שדה ליקח בהם שוורים לעבודת שדות אחרות שהשוורים הם עיקר כל נכסי השדה (רמב"ם נחלות פי"א ה"ו) ותניא א"ר יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי. יש לאפוטרופוס למכור בהמה עבדים ושפחות ושדות וכרמים להאכיל ליתומין אבל לא להניח המעות (ע"פ רמב"ם שם). ובכל היכולת יש להם לעשות בנאמנות ולירא מאביהם של יתומין רוכב בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות וגו' אבי יתומים וגומר (ע"פ רמב"ם שם הי"ב וע"ש).
<h2>דף נב:</h2>
עמרם צבעא אפוטרופא דיתמי הוה אתו קריבי לקמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומכסי [מ]ממון היתומים אמר להם הרשות בידו כדי שיהיו דבריו נשמעין, אמרו ליה קאכיל ושתי הרבה ולא אמיד לממון שישיג משלו הוצאה גדולה כזו אמר להו אימר מציאה אשכח, אמרו ליה קא מפסיד אמר להו אייתו לי סהדי ואסלקיה דאמר הונא חברין משמיה דרב האי אפוטרופא דאפסיד מסלקינן ליה.
גרסינן בפרק הניזקין אמר שמואל הלכה כאבא שאול שאומר במשנה אפוטרופוס שמינהו בית דין ישבע בנקיטת חפץ שלא נטל כלום לעצמו אבל אפוטרופוס שמינהו אבי יתומין לא ישבע על טענת ספק דילמא מימנע.
